הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' בלאל ואח' - פסקדין

החלטה

לפני בקשת הנתבע לבטל את פסק-הדין שניתן נגדו ביום 5.1.2014, בהיעדר התייצבות (להלן פסק-הדין). המשיבים מתנגדים לכך. עיינתי בבקשה ובתשובות שהוגשו; בהודעתו מיום 12.3.2014 ויתר הנתבע על הגשת תגובה במענה לתשובות והפנה לטענותיו בבקשה.

1.המשיבות 2-1 הגישו נגד הנתבע תובענה כספית לתשלום סך של 4,547 ₪ בגין נזקי רכוש אשר נגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 19.9.2010 (להלן התאונה); נטען שבתאונה פגע רכב הנתבע ברכבה של המשיבה 2 – שהיה מבוטח אותה עת על-ידי משיבה 1 – מאחור. הנתבע נדרש לפצות את המשיבה 2 בגין נזקיה שלא הוטבו על-ידי משיבה 1 וכן להשיב למשיבה 1 סכומים שנשאה בהם בגין התאונה. הנתבע הגיש הודעה לצד שלישי נגד משיבים 4-3 בטענה כי פגע ברכבה של משיבה 2 לאחר שרכבו נפגע תחילה על-ידי רכב משיב 4 שנסע מאחוריו; משיבה 3 ביטחה את רכב משיב 4 בזמן התאונה.

2.פסק-הדין ניתן לאחר שהנתבע לא התייצב לדיון הוכחות שנקבע ליום 5.1.2014. הנתבע אינו חולק על כך שהדיון נקבע לתאריך זה בידיעתו ולפי בקשתו – אלא שטענת בא-כוחו נפלה טעות ברישום מועד הדיון ביומן. נטען כי לנתבע הגנה טובה הראויה להישמע באופן שמצדד בביטול פסק-הדין, מבלי שהביטול יותנה בתשלום הוצאות למשיבים על-אתר ותוך ששאלת חיובו של הנתבע בהוצאות תוכרע בפסק-הדין שיינתן בתום הבירור.

3.דין הבקשה להידחות. להלן יובאו הטעמים לכך.

(א)בכתב-ההגנה שהוגש במענה לכתב-התביעה לא הכחיש הנתבע כי פגע ברכב המשיבה 2 מאחור; הגנתו התמצתה בטענה כי הפגיעה ארעה לאחר שנהדף אל-עבר רכב המשיבה 2 בשל כך שנפגע מאחור על-ידי רכב המשיב 4 – וכי בכל מקרה נגרם לרכב משיבה 2 נזק קל מאוד, אם בכלל, שאינו תואם את הסכום שנתבע. על-מנת להצליח בהגנתו, במישור החבות, על הנתבע להראות אפוא כי תחילה נפגע רכבו מאחור על-ידי רכב משיב 4 ורק כתוצאה מכך פגע רכבו ברכב המשיבה 2.

(ב)אין חולק על כך שרכב משיב 4 פגע ברכב הנתבע; בשל כך – דהיינו, בגין הפגיעה במוקד האחורי ברכב הנתבע – פוצה הנתבע על-ידי המשיבה 3. דא עקא, משיבים 4-3 כפרו בטענתו של הנתבע כי בשל פגיעתו של רכב משיב 4 ברכב הנתבע נהדף רכב הנתבע אל-עבר רכב המשיבה 2 ופגע בו; נטען כי רכב הנתבע פגע ברכב המשיבה 2 באופן עצמאי ורק לאחר מכן נפגע מאחור על-ידי רכב משיב 4. על כן סרבה משיבה 3 לפצות את הנתבע בשל הפגיעה ברכבו במוקד קדמי.

(ג)הנתבע לא הסכין עם עמדה זו והגיש נגד משיבים 4-3 תביעה בת"ק (עכו) 34467-05-11 לשם פיצוי הנזק ברכבו, במוקד הקדמי. התביעה הוכרעה בפסק-דין שניתן ביום 21.9.2011, בו נדחתה תביעתו של הנתבע נגד משיבים 4-3 [פסק-דינו של כב' השופט ג' נאסר; להלן פסק-הדין בהליך האחר]. פסק-הדין בהליך אחר משתיק את הנתבע מלטעון בהליך דנן, כנגד משיבים 4-3, כי תחילה פגע רכבו של משיב 4 ברכב הנתבע מאחור ורק לאחר מכן ומחמת אותה פגיעה נהדף רכב הנתבע קדימה ופגע ברכבה של משיבה 2. בין הנתבע לבין המשיבים 3 ו-4 כבר התבררה טענה זו תוך שנקבע שגרסתו של הנתבע לא הוכחה ועל כן נדחתה.

(ד)לתוצאת פסק-הדין בהליך האחר נודעת נפקות גם בציר היחסים שבין הנתבע למשיבות 1 ו-2, הן התובעות בהליך דנן. לנתבע ניתנה הזדמנות להוכיח את הטענה העובדתית שעל-יסודה התגונן מפני התביעה בהליך זה – דהיינו, כי פגיעתו ברכב משיבה 2 נגרמה לא באשמו שלו אלא מחמת הדיפתו אל רכב המשיבה על-ידי רכב משיב 4 – אלא שהוא כשל בכך. הדברים משליכים על סיכויי הגנתו בהליך שלפני.

(ה)ביטול פסק-הדין נתון במקרה דנן לשיקול-דעתו של בית-המשפט ואינו מחוייב משיקולי צדק, בשים לב לכך שמחדל של הנתבע – ולא היעדר זימון כדין – מנעו את התייצבותו לדיון. לעניין זה אין נפקא מינה לכך שמדובר במחדל של בא-כוח הנתבע שכן שלוחו של אדם – כמותו. בבואו לדון בבקשה לבטל פסק-דין שניתן בשל היעדר התייצבות, וכאשר ברי כי בעל-הדין שלא התייצב הוזמן כדין לדיון בו ניתן פסק-הדין כנגדו, ישים בית-המשפט נגד עיניו שני שיקולים: האחד, עניינו בסיבה שבעטיה לא התייצב מבקש הביטול; השני, עניינו בסיכויי הצלחתו של מבקש הביטול בהליך העיקרי. השיקול שבהערכת סיכויי ההצלחה הוא העיקר [רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43 (2001); רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ (10.8.2010)]. בענייננו וכאמור לעיל עילתו של הנתבע נגד הצד השלישי מוצתה בהליך האחר ונוכח התוצאה בה הסתיים אותו הליך סיכויי הצלחתו בהגנתו נגד התביעה הם נמוכים ביותר. נוכח סכום התביעה ומרכיביו ברי כי הפגיעה שנגרמה לרכב משיבה 2 בתאונה הייתה קלה, באופן שתואם את הסכומים שנתבעו, ועל כן גם טענת הנתבע בהקשר זה איננה מצדיקה את ביטול פסק-הדין. מצטרפת לכך העובדה שהטעם בעטיו לא התייצב הנתבע לדיון, לאו טעם הוא. הדיון נדחה על-פי בקשתו שלו, נקבע לפי מועדים מתואמים שהעביר בא-כוחו ובמצב דברים זה בשקידה ראויה ניתן וראוי היה להימנע מטעות ברישום מועד הדיון ביומן.

(ו)בטיעוני הנתבע אין כל ניסיון להתמודד עם השפעתו של פסק-הדין שניתן בהליך האחר על סיכויי הצלחתו בהליך דנן, בהגנתו מפני התביעה ובהודעה לצד השלישי. זהו חסר מהותי אשר יורד לשורשה של הבקשה.

(ו)אפילו סברתי כי יש לנתבע סיכוי-מה להצליח בהליך לגופו, היה ביטול פסק-הדין מותנה בכך שהנתבע היה מחויב בתשלום הוצאות לבעלי-הדין האחרים על-אתר בשל כך שהתייצבו לדיון הוכחות שירד לטמיון ללא הצדק ממשי. הוצאות אלה – לתובעת 1, לתובעת 2 שהתייצבה בעצמה למתן עדות ובתוך כך הפסידה יום עבודה [ראו לעניין זה בקשה 17] ולצד השלישי – היו עולות בסכומן על סכום התביעה בהליך העיקרי. נוכח האמור לעיל אף היה מקום לשקול את חיובו של הנתבע בתשלום הוצאות לאוצר המדינה, שכן התנהלותו גרמה לכך שזמן שיפוטי יקר שהוקדש להליך זה אבד מבלי שניתן היה להקצותו למתדיינים אחרים שממתינים להישמע.

4.הבקשה נדחית אפוא. פסק-הדין יעמוד על מכונו.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א אדר ב תשע"ד, 13 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: